<h1>סמ"ג עשין סימן י"ט</h1>
<h2>דף יז:</h2>
ובימי אנשי כנסת הגדולה הם עזרא וזרובבל ויהושע בן יהוצדק הכהן הגדול וחבריהם עמדו הם ותקנו שמונה עשר ברכות שאנו אומרים על הסדר ותקנו התפילות בזמן הקבוע ומניין התפילות כמנין הקרבנות כדאמר בתוספתא (ברכות פ"ג ה"א) תפלת השחר כנגד תמיד השחר תפלת מנחה כנגד תמיד של בין הערבים ותפלת מוסף כנגד קרבן מוסף ביום שיש בו קרבן מוסף, וכן התקינו שיהא אדם מתפלל תפלת ערבית שהרי איברי תמיד של בין הערבים מתאכלין והולכין כל הלילה שנאמר היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה כענין שנאמר ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה (ע"פ רמב"ם תפלה פ"א הל' ה'—ו') וכן מצינו בדניאל בגולה שהיה מתפלל שלשה פעמים ביום וקורא תפלתו עבודה שנאמר (דניאל ו' י"ז) א-להך די אנת פלח ליה בתדירא וכן אמר דוד (תהילים קמ"א ב') תכון תפילתי קטורת לפניך משאת כפי מנחת ערב (ספרי שם) ואומר (הושע י"ד ג') ונשלמה פרים שפתינו. אמנם קיימא לן כרב באיסורי דאמר (ברכות כ"ז ב' ע"ש בגליון) תפלת ערבית רשות, ומוכחת ההלכה בפרק קמא דשבת (ט' ב' ע"ש בתו') שאינה רשות ממש אלא באונס קטן יכול לבטלה. בימי רבן גמליאל הזקן רבו מינין בישראל עמד הוא ובית דינו והתקינו ברכה אחת שמתפללין בה לאבד [ה]מינין, נמצא מנין הברכות בכל התפלה תשע עשרה (ע"פ פ"ב ה"א שם ע"ש).
<h2>דף כא.</h2>
משה רבינו תיקן להם לישראל שיהו קורין בתורה ברבים בשבת ובשני ימי שבוע בשני ובחמישי כדי שלא יהו שלשה ימים בלא שמיעת התורה ועזרא הסופר תיקן שיהיו קורין במנחה בשבת מפני יושבי קרנות ולא יהו הקוראין פחות משלשה אנשים (ע"פ רמב"ם תפלה פי"ב ה"א ע"ש). ואין מתחילין בפרשה פחות משלשה פסוקים ואין מניחין בפרשה פחות משלשה פסוקים, ולא יקרא הקורא פחות משלשה פסוקים (שם ה"ג). ואין פוחתין מעשרה פסוקים בבית הכנסת, לבד מפורים שקורין תשעה פסוקים מן ויבא עמלק עד וישמע יתרו (תד"ה אין) כדאיתא בירושלמי (תענית דף כ"א ב') שניא היא שהיא סדרו של יום. והמפטיר בנביא לא יפחות פחות מעשרים ואחד פסוקים כנגד שבעה שקראו בתורה, ואם נשלם הענין בפחות מאלו אינו צריך (לחזור) [להוסיף] (מגילה כ"ג א'—ב'). עוד אומר שם שאין צריך עשרים וארבעה פסוקים אף לדברי האומר שהמפטיר אינו עולה למנין הקרואים וקורא שלשה פסוקים יתרים ונמצא הקוראים שמונה בקביעות חובה, מכל מקום אין צריך בנביא שלשה פסוקים בשבילו מפני שהמפטיר אינו קורא בתורה לעניין עיקר קריאה כי אם לכבוד תורה דכשיפטיר בנביא כבוד לפתוח בתורה וכל שכן למאן דאמר עולה שהרי אפשר לדידיה שיפטיר השביעי. ובימיהם לא היו אומרים קדיש בין שביעי למפטיר לכך היה קורא המפטיר שלשה פסוקים אחרים אבל עכשו שתקנו קדיש בין שביעי למפטיר משלימין הכל והמפטיר חוזר וקורא מה שהשביעי קרא, אלא דווקא ביום שמעמידין שני ספרי תורות קורין שבעה בראשון ואומר קדיש והמפטיר קורא חובת היום בכמה מקומות, ובצרפת שביעי קורא חובת היום ואחר כך אומר קדיש והמפטיר חוזר וקורא מה שקרא שביעי (שם תד"ה כיון ע"ש).
<h2>דף כג.</h2>
בפרק עומד ויושב במגילה (כ"ג א' ותד"ה חד) נחלקו על המפטיר אם עולה למניין הקוראים או אם אינו עולה, ופוסק רבינו יעקב כדברי האומר עולה, ולכך אנו נוהגין כן בתעניות במנחה ובתשעה באב שהשלישי מפטיר לעולם וכן ביום הכפורים במנחה אבל בשבת ויום טוב שחרית הואיל ושנינו שם (כ"א א') שמוסיפין על מנין הקוראין נהגו העם שם כדברי הכל אף לדברי האומר אינו עולה.
<h2>דף כג:</h2>
אומר מורי בשם רבינו יעקב (עי' מגילה כ"ג ב' תד"ה ואין) שאין מתפללין פעם אחרת אלא אם כן יש שם ששה שלא שמעו תפלה וכן יש במסכת סופרים (פ"י ה"ז).
<h2>דף כד.</h2>
תניא בפרק בא לו (יומא ס"ט ב') ובמגילה פרק הקורא (כ"ד א') מדלגין בתורה בענין אחד ובנביא בשני עניינים וזה וזה בפרשיות סמוכות שיכול לגלול שם בטרם יפסוק המתורגמן לתרגם הפסוק שקראו באחרונה, ואין מדלגין מנביא לנביא, ובנביא של שנים עשר מדלגין ובלבד שלא ידלג מסוף הספר לתחילתו. כמה [הם] הקוראים, בשבת בשחרית [קורין] שבעה וביום הכיפורים ששה ובימים טובים חמשה אין פוחתין מהם אבל מוסיפין עליהם, בראשי חדשים ובחול המועד קורין ארבעה ובמנחה של שבת ויום הכפורים ובשני ובחמישי של כל שבוע ובחנוכה ובפורים בשחרית ובימי תעניות בשחרית ומנחה קורין שלשה ואין פוחתין ממנין זה ואין מוסיפין עליהם (רמב"ם תפלה פי"ב הט"ז). וקטן היודע לקרות ויודע למי מברכים עולה בשבעה למניין (ע"פ הי"ז שם).
<h2>דף כח.</h2>
בתי כנסיות ובתי מדרשות שאינן מיוחדים כי אם לדרוש לרבים אין נוהגין בהן קלות ראש ואין אוכלים ושותים בהם ואין נכנסים בהם בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים כדתניא במגילה פרק אחרון. הלכך מי שצריך לקרות אדם בבית הכנסת (אם) [כש]יכנס ישב מעט שהישיבה מצוה כדכתיב (תהילים פ"ד ה') אשרי יושבי ביתך, שלא תהא הכנ[י]סה [כולה] לצורך דבר הרשות (עי' רמב"ם תפלה פי"א ה"ט). ועל ידי הדחק סעודה של מצוה מותר לאכול שם כדאיתא בירושלמי דפסחים (דף א' ב' ע"ש ובגה"ש) בתי כנסיות צריכין בדיקה מפני שאוכלים שם בעיבוריות, פירוש סעודת תלמידי חכמים שהיו נעצרים שם לעבר שנים. גרסינן בסוף מועד קטן (כ"ט א') [אמר רבי לוי] כל היוצא מבית הכנסת לבית המדרש ומבית המדרש לבית הכנסת זוכה ומקבל פני שכינה שנאמר (תהילים פ"ד ח') ילכו מחיל אל חיל יראה אל א-להים בציון. וכן אמרינן בירושלמי דמגילה (דף כ"ה א') רבי יהושע בן לוי אומר בתי כנסיות ובתי מדרשות לחכמים ולתלמידיהם רבי חייא ורבי דוסא מתקבלין בבי כנישתא וכיוצא בדברי רבי יהושע בן לוי אמר רבא בגמרא שלנו במסכת מגילה (כ"ח ב'). בתי כנסיות ובתי מדרשות שחרבו בקדושתן הם עומדים שנאמר והשימותי את מקדשיכם אף על פי שהן שוממין בקדושתן הם עומדין (לשון רמב"ם שם הי"א). ואמר רבא בפרק בתרא דמגילה (כ"ו ב') שבית הכנסת מותר להחליפו ולמוכרו אבל לא שוכרין אותו ולא ממשכנין אותו מפני שעומד בקדושתו ונמצא שנהנין ממנו בעודו בקדושה, וכן כשסותרין בתי כנסיות לבנותן מותר למכור ולהחליף הלבנים והעצים אבל להלותם אסור מטעם שאמרנו. ובתים שמתקבצין שם עראי להתפלל אין בהם חומר קדושה (ע"פ רמב"ם שם הכ"א).
<h2>דף כט.</h2>
שנינו בפרק בני העיר ראש חדש אדר שחל להיות בשבת קורין פרשת שקלים (שמות ל' י"א), חל להיות בתוך השבת מקדימין בשבת שעברה ומפסיקין לשבת הבאה, בשניה פרשת זכור (דברים כ"ה י"ז), בשלישי פרשת פרה אדומה (במדבר י"ט), ברביעי פרשת החודש הזה לכם (שמות י"ב), בחמישית חוזרין לכסדרן. וגרסינן בירושלמי (שם ומובא ברש"י שם) אמר רבי לוי בדין הוא שתקדים פרשת החודש לפרשת פרה אדומה שהרי באחד בניסן הוקם המשכן שני לו נשרפה הפרה ולמה אמרו תקדים פרה אדומה מפני שהיא טהרתן של ישראל.
<h2>דף לא.</h2>
וסדר פרשיות של פסח, יום ראשון משכו וקחו (שמות י"ב כ"א), שני שור או כשב (ויקרא כ"ב כ"ז), שלישי קדש לי כל בכור (שמות י"ג), ברביעי אם כסף תלוה את עמי (שם כ"ב כ"ה), בחמישי פסל לך (שם ל"ד), בששי פרשת ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו בפרשת בהעלותך (במדבר ט'), בשביעי ויהי בשלח פרעה (שמות י"ג י"ז), בשמיני כל הבכור (דברים ט"ו י"ט) (מגילה ל"א א'). פרשת ראה אתה אומר אלי (שמות ל"ג י"ב) מיוחדת לכל שבת דחול המועד של שני רגלים פסח וסוכות (שם) מפני שאנו מסמיכין בפרק אין דורשין (חגיגה י"ח א') מקרא שכתוב שם את חג המצות תשמור שבעת ימים לימד על חולו של מועד שאסור בעשיית מלאכה (ע"פ רש"י וע"ש) וילמד סתום מן המפורש, וגם שלשה רגלים נזכרים שם. פסח שחל להיות בחמשי בשבת קורין בשבת ראה אתה אומר אלי שיש בכללו פסל לך ובאחד בשבת קדש לי ובשני אם כסף תלוה את עמי בשלישי במדבר סיני בפרשת בהעלותך (תד"ה והאידנא) וכן מנהג בשתי ישיבות. כתב מורי שלכך אין קורין בכל שבת קרבן שבת בספר תורה שני מפני שאין שם כי אם שני פסוקים ועוד שאין שם קרבן המכפר כי כולם עולות (שם כ"ג א' תד"ה כיון). ובעצרת יום ראשון קורין בחודש השלישי (שמות י"ט) יום השני כל הבכור (מגילה ל"א א'). בתשעה באב קורין כי תוליד בנים ובני בנים (דברים ד' כ"ה) (ל"א ב'). בראש השנה יום ראשון קורין וה' פקד את שרה (בראשית כ"א), ובשני והא-להים נסה את אברהם (שם כ"ב) (ל"א א'). ביום הכיפורים בשחרית אחרי מות (ויקרא ט"ז) במנחה קורין בעריות (שם י"ח) (שם). בראש חדש קורין צו בפרשת פנחס (במדבר כ"ח) וקורא כהן שלשה פסוקים ולוי חוזר ואמרת אליהם מפני שאין שם כי אם שמונה פסוקים (מגילה כ"ב א' ובפי' ר"ח). בחנוכה יום ראשון כהן קורא ויהי ביום כלות משה (במדבר ז') ולוי חצי נחשון וישראל משלימו שהוא עיקר היום יקראו בו רובן, בשני כהן קורא חצי נתנאל ולוי משלימו שהוא עיקר היום יקראו בו רובן וישראל קורא בו אחריו וכן בכל יום ויום. [הג"ה ואני הנקדן ראיתי בסידור קדמוני שכהן ולוי קורין לעולם עיקר היום ויקראו רוב בראשון וכן ביום השמיני כהן ולוי וישראל יסיים עד המנורה (עי' סוכה נ"ה א' תד"ה אתקין). וסימן שלעולם כהן זוכה בקטורת וסדר כל הימים אחד הוא. ע"כ הג"ה]. ובראש חדש טבת פותחין בתמידין מפני שתדיר [ושאינו תדיר תדיר] קודם (כ"ט ב'), ואין צריך לדלג ואמרת להם מפני שיש מקום לרביעי בנשיא של יום אבל בשאר ראשי חדשים מדלגין מפני שרביעי [ה]בא להיכר מוסף ראש חודש ויתחיל ובראשי חדשיכם. ואם חל ראש חדש טבת בשבת תדיר קודם ויקראו חמשה בעניינא דיומא וששי ובראשי חדשיכם ושביעי ומפטיר קרו בחנוכה ומפטיר בנרות בנבואת זכריה (ב' י"ד), והשמים כסאי בטילה היא דהא לא קרי מפטיר בדראש חודש דלימא הפטרה דידיה (שבת כ"ג ב' תד"ה הדר). [הג"ה ואני הנקדן נפלאתי על שכתב איש הספר וששי ובראשי חדשיכם ובכל קהלות הארץ הזאת מתחיל ששי וידבר. וגם לא הזכיר שבת שניה שמפטיר בנרות שלמה. ע"כ הג"ה].
<h2>דף לא:</h2>
גרסינן בפרק אחרון דמגילה (ל"א ב' ובתו') ראש חודש אב שחל להיות בשבת מפטירין חדשיכם ומועדיכם (ישעיה א'), ואנו לא נהגנו כך אלא מפטיר שמעו דבר ה' בירמיה (ב' ד') ושבת שלפני תשעה באב מפטירין חזון ישעיהו (א' א') שאנו מפטירין תלת דפורענותא קודם תשעה באב, דברי ירמיהו (א' א') שמעו דבר ה' חזון ישעיהו ולאחר תשעה באב שבעה דנחמתא ותרתי דתשובה וכן יש בפסיקתא. וכמו כן אמרינן במשנה (שם ל"א א') שבתעניות קורין ברכות וקללות ואנו קורין ויחל (שמות ל"ב י"א) על פי מסכת סופרים (פי"ז ה"ז) אף על פי שהיא לסוף שני פסוקים מן הפרשה. [הג"ה ואני הנקדן אומר שזה אינו צריך כי טעות הוא בטופס הספרים מאותה הפרשה ובסדר רבינו משה אין שם פרשה כלל לא פתוחה ולא סתומה. ע"כ הגה"ה]. ראש חדש אדר שחל להיות באחד בשבת מפטירין בשבת שלפניו ביהוידע (מלכים ב' י"ב) שמדבר בשקלים וגם היא כמו הכרזה על ראש חודש שיחול באותו שבוע. וכן ראש חודש ניסן שחל להיות באחד בשבת מפטירין בשבת שלפניו בראשון באחד לחודש (יחזקאל מ"ה) המוכחת שבאותו שבוע יהיה ראש חודש וגם היא מעניינו של יום ואיכא תרתי לטיבותא (מגילה ל"א א' תד"ה מפטיר). לעולם קורין צו את אהרן קודם פסח ופרשת במדבר תחילת הספר קודם עצרת וצמין תשעה באב קודם ואתחנן ופרשת נצבים קודם ראש השנה, וסימן פקי"ד ופס"ח מנ"ו ועצר"ו צומ"ו וצל"ו קומ"ו ותקע"ו, וזהו מה שאמרו בסוף מגילה (ל"א ב' ותד"ה קללות) עזרא תיקן [להם] לישראל שיהו קורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת ושבמשנה תורה קודם ראש השנה כדי שתכלה השנה וקללותיה שאף עצרת ראש השנה היא שנידונין בו על פירות האילן נמצאו פרשת במדבר ופרשת נצבים מפסיקות בין הקללות לראשי השנה, ומטעם זה אומר רבינו יצחק שאנו מחלקין וילך מנצבים כשיש שתי שבתות בלא יום טוב בין ראש השנה לסוכות ואין אנו מחלקין קודם לכן מטות ומסעי שגדולות יותר. ובקללות שבתורת כהנים אין מפסיקין לפי שאין אומרים ברכה על הפורענות אלא מתחילין בפסוק שלפניהם ומסיים בפסוק שלאחריהם, ולאו דווקא פסוק שהרי יש שם פרשה ושלשה פסוקים צריך (שם ותד"ה מתחיל). אבל של משנה תורה אמר אביי שם שהוא פוסק, שאמורות בלשון יחיד ומשה מפי עצמו אמרן. וכבר נהגו העולם שאין לפסוק בהם אלא אחד קורא אותם (רמב"ם תפלה פי"ג ה"ז).
<h2>דף לב.</h2>
ובמגילה בפרק אחרון אמר שמי שגולל ספר תורה נוטל שכר כנגד כולם לפיכך ראוי שיהא גדול שבקהל גולל. עוד אמרינן שם כי הגולל ספר תורה גוללו מבחוץ וכשהוא מהדקו מהדקו מבפנים, וצריך להעמידו על התפר. גרסינן במגילה תנו רבנן משה רבינו תיקן להם לישראל שיהו שואלים ודורשים בעניינו של יום הלכות הפסח בפסח הלכות עצרת בעצרת הלכות החג בחג, הלכך קורין בכל מועד בעניינו. בימים הראשונים דסכות קורין בפרשת המועדות [ש]בתורת כהנים (מגילה ל' ב'), בראשון דחול המועד כהן קורא ביום השני לוי ביום השלישי ישראל ביום הרביעי רביעי ביום השני וביום השלישי, דשלישי לא בא להיכירא דיום טוב דאפילו בחול קורין שלשה הלכך יקרא לפניו אבל הרביעי שנוסף לכבוד המוסף ישוב על העיקר ויקרא ביום השני וביום השלישי שהן ספקו של יום, וכן בכל יום. בשביעי שהוא הושענא רבה יתחיל כהן למעלה ביום החמישי לוי ביום הששי ישראל ביום השביעי והרביעי ביום הששי וביום השביעי שהוא ספיקו של יום, והטעם שאין לעשות כסדר שאר הימים ולקרות פרשת שמיני עצרת שאין נכון הדבר לקרות פרשת שמיני עצרת שהוא יום טוב גמור בחול המועד, זו דברי רבינו שלמה (שם ד"ה קורין ע"ש). אבל רבינו שמשון ברבי אברהם פירש בתוספת דסוכה (נ"ה א') שראוי להנהיג ולהשוות שביעי של ערבה לשאר הימים ולעשות כולם בזה הסדר, יום ראשון דחול המועד כהן קורא ביום השני לוי ביום השלישי שלישי ביום השני רביעי ביום השלישי וכן כולם. ובשמיני עצרת אף [אם] לא אירע בשבת, שנינו (מגילה ל"א א') שקוראין מצות וחוקים ובכור, פירוש (רש"י) פרשת עשר תעשר עם פרשת כל הבכור (דברים י"ד—ט"ו) שכלול שם מצות מעשרות ובכורות וחקי שמיטה והענקת עבד ופתיחת יד לאביונים מפני שזמן אסיפה הוא, ועוד פירש רבינו תם משום דכתיב באותה פרשה (ט"ו ט"ו) והיית אך שמח ודרשינן (סוכה מ"ח א') אך שמח לרבות לילי יום טוב האחרון של חג לכך קורין כל הבכור. אבל בפסח תני תנא (מגילה שם) כל הבכור בהדיא.
